חיים במסך - לסמארטפון בשיעור
זה כבר לא הפתקים שמעבירים או הפטפוט שמפריע בשיעורים. ההפרעה העיקרית היום בשיעור היא הילדים עם עיניהם המופנות אל מתחת לשולחן ובוהות בסמארטפון.
"שב בשקט" או "זרוק את המסטיק" הם משפטי מורות שכבר כמעט ופסו מן העולם, כשכיום הגורם העיקרי שמסיח את דעתם של הילדים בשיעור הוא מכשיר הסמארטפון שבו הם מתכתבים, צופים בסרטונים ומשחקים בזמן השיעורים.
למרות שהפרעות בשיעורים תמיד היו קיימות ותמיד ימשיכו להתקיים, הקושי של המורים להתמודד עם התופעה של שימוש בסמארטפונים נובע בעיקר מהעובדה כי טרם גובשה מדיניות אחידה לגבי השימוש בהם ולגבי אופן ההתמודדות עם ההשלכות של שימוש כה מרובה בטכנולוגיית המסכים.
150 הודעות בשעה
מחקר שנערך באוניברסיטת חיפה על ידי ד”ר איתי בארי ותלמידת המחקר דנה דניאל מראה שלא פחות מ-94 אחוזים מתלמידי התיכון גולשים בזמן השיעור באינטרנט דרך הסמארטפון שלהם. גורמי המשיכה העיקריים הם אתרי שיתוף קבצים כמו יו-טיוב ואתרים של רשתות חברתיות. השימוש לא זהה בין כל השיעורים והמורים, ונראה כי אצל מורים וותיקים, ובשיעורים תובעניים יותר כמו מתמטיקה לבגרות, יש שימוש נמוך יותר במכשירים. בממוצע, כל תלמיד משתמש בסמארטפון ב-60 אחוז מהשיעורים.
בן שטיין, מורה למתמטיקה ופיזיקה לכיתות ז'-ט', מספר כי התלמידים מקבלים אינספור הסחות דעת דרך מכשיר הסמארטפון במהלך השיעור, מה שמקשה עליהם להתרכז בחומר. חלק מהסחות הדעת במכשיר הן גם קבוצות חברים בהן כולם מתכתבים בו זמנית, ואז, מספר שטיין, נוצר מצב שבו "יש תלמידים שיכולים לקבל 150 הודעות בשעה בקבוצה אחת", דבר שמהווה הסחת דעת כמעט בלתי פוסקת בשיעור.
המורה צריך להכיר את התלמידים של היום
כך נוצר מצב בו מורה צריך לעמוד מול כיתה של תלמידים, כשתלמיד אחד עסוק בכתיבת הודעה, אחר צופה בסרטון, והשלישי עונה לשיחה ואומר שהוא בשיעור. על מנת להתמודד עם התופעה, מציע שטיין כי "המורה צריך להיות מודע לכך שתלמידים של היום שונים מהתלמידים של לפני 20 שנה, ואפילו מאלה של לפני 10 שנים". בגלל שהם חיים ב"תרבות המסכים", ילדים רגילים מגיל צעיר לקבל אינספור גירויים כשמידע דינמי זמין במהירות, והכל מגיע ממסכים מרצדים, החל מהטלוויזיה, דרך טאבלטים וכלה בסמארטפון אליו הם מחוברים.
מכיוון שכל הזמן יש תזוזה מול העיניים, אופן הלמידה של התלמידים משתנה ומותאם למציאות החדשה. הילדים לומדים לעקוב אחר מידע רב שמגיע ממקורות שונים. מצד שני, הקשב של הילדים מתפזר, נוצר קושי להתמקד בדברים סטטיים לאורך זמן, ויש חיפוש מתמיד אחר גירויים חדשים.
דרושה אלטרנטיבה לספרים
לכן נוצר קושי בשיעורים. "שיעור למשל הוא מאוד סטטי. הלוח הוא סטטי, הספר הוא סטטי", ולכן, לא מספיק, לטענת שטיין, לאסור על שימוש בסמארטפונים בכיתות, אלא צריך לדעת כיצד לתת אלטרנטיבה שתתאים לתלמידים של היום. "השיעורים של היום צריכים להיות שונים", הוא אומר, צריך "לעשות שיעור דינמי, לעצור, לשאול מה הם חושבים. למצוא דרך לבנות שיעור אינטראקטיבי".
בגלל שהמידע שמוצע באינטרנט לרוב מאוד קצר, צריך לבנות את השיעור תוך חלוקה מלאכותית וקטיעה. כמו למשל לדבר על נושא, להציג בעיה, לתת לעבוד בקבוצות ושוב לחזור לתרגיל. בנוסף, אחד הדברים החשובים שצריך להבין הוא שהילדים של ימינו מורגלים למידע קצר וקונקרטי. לכן, המורה צריך לדעת בנקודה מסוימת לסכם את הנושא ו"להגיש להם את זה בצורה מתומצתת", להמלצתו של שטיין. בנקודה מסוימת בשיעור חשוב לעצור ולאסוף את התלמידים ולתת להם מספר מילות מפתח, חוקים או לרכז בשני משפטים את עיקר הנושא.
אם אתה לא יכול להילחם בהם, הצטרף אליהם
דרך אפשרית נוספת להתמודד עם העניין הוא לשלב את השימוש בסמארטפונים במהלך השיעור. על ידי הפעלת התלמידים והסמארטפונים שלהם ניתן לחבר אותם לשיעור ולתכניו בצורה טובה יותר. ניתן למשל להציג שאלה מסוימת ולבקש מהתלמידים לגלוש ברשת ולחפש את הפתרון, או לבקש מהם למצוא הוכחה מעניינת למשפט פיתגורס או כלל אחר כלשהו. גם אם לחלק מהתלמידים אין סמארטפון, ניתן להושיבם ליד ילדים שיש להם, או אפילו לחלקם לקבוצות.
כך או כך, נראה כי למערכת החינוך יש עוד דרך ארוכה לעבור בכל מה שנוגע להתאמת תכני ואופן הלימוד למהפכה שבתוכה גדל הדור הצעיר. הסמארטפונים בכיתה מהווים קושי עבור המורה והסחת דעת לתלמיד, אבל כל עוד הגירויים שהוא מציע מושכים את התלמידים יותר, נראה כי הילדים ימשיכו להפנות עיניים אל מתחת לשולחן למכשיר המהבהב.
