המורה מלשין – חוויות אישיות של מורים במערכת החינוך
מידי פעם וואלה סקול תשמח לארח את המורה המלשין. מורה אמיץ שיספר סיפורים מיוחדים ואנקדוטות משעשעות מחיי בית הספר, התלמידים והצוות החינוכי, ישחרר קיטור ויחלוק את מה שעובר עליו בתור מורה במדינת ישראל.
הראשונה והאמיצה שפותחת את המדור היא ש'. ש' היא מורה צעירה וחרוצה, כזאת שבחרה לבוא למקצוע מתוך אידיאולוגיה. ש' היא מורה ומחנכת בכיתת "אומץ" בבית ספר תיכון במרכז הארץ. זו השנה הראשונה שלה במערכת החינוך בתור מורה ולא בתור תלמידה. ש' מדגישה כי למרות הכל, היא אוהבת את התלמידים שלה ושמחה על המקצוע שבחרה לעצמה.
אי אפשר בלי סלולר
אין היום תלמיד בלי סלולר. מכשיר נייד זה כמו איבר בגוף בשביל התלמידים שלי. אני חושבת שזו התמכרות פיזית. כמובן שאין מה לבקש מהם להכניס את הסלולר לתיק ולכבות אותו. במקרה הטוב הם שמים על רטט ומשאירים על השולחן. הכי נורא זה שאני נאלצת להחרים להם את המכשיר עד לסוף היום. אני שונאת את זה. תארו לכם איך זה להסתובב עם ארבעה אייפונים בכיס. אני מפחדת לקחת עלי את האחריות הזאת.
כמעט כל התלמידים משחקים פוקר בפייסבוק. אני מודה, גם אני עושה את זה מדי פעם. הבעיה היא שהם משחקים באמצע השיעור. כבר מצאתי את עצמי אומרת לתלמיד: " נו כבר, תעשה פולד ותכניס את הטלפון לתיק".
היה גם תלמיד שהחרמתי לו את המכשיר והנחתי אותו על השולחן שלי. לא עוברות 5 דקות והטלפון שלו מצלצל. אפילו לא טרח לשים אותו על שקט. אני מושיטה לו את המכשיר כדי שישתיק אותו בפרצוף עצבני שלא משתמע לשתי פנים. והוא בתגובה ענה לשיחה. הוא אמר שחשב שהוא אמור לענות, אולי זו אשמתי, הרי העברתי לו את המכשיר.
הטיול השנתי הראשון שלי בתור מורה
גם בטיול השנתי, נושא השיחה העיקרי היה כמה אחוז סוללה נשאר לכל אחד מהתלמידים. אחרי נסיעה ארוכה לדרום, עצרנו באיזו תחנת דלק באמצע המדבר, מבול של בנות רץ לשירותים. ריחמתי עליהם שהן כל כך צריכות ללכת. אחרי רבע שעה שאף אחת לא חזרה, הלכתי לראות מה קרה להן. מסתבר שאחת התלמידות הביאה כבל מפצל עם ששה שקעים, וחיברה אותו בשירותים במקום המתקן לייבוש ידיים. 6 בנות הצטופפו להן בתוך שירותים מטונפים, הכל בשביל עוד כמה אחוזים בסוללה.
ביננו, השוס של הטיול זה הלילה. זה היה כך מאז ומעולם. אני מזדהה עם התלמידים שלי. גם אני הייתי מטיילת בין החדרים. אבל עכשיו אני בצד השני. יש לי רק דבר אחד להגיד בנושא: מבאס להיות מבאס.
גבולות ופייסבוק
בגלל שאני צעירה, אני לא ממש נראית כמו מורה. אבל עדיין חשוב לי להציב גבולות לתלמידים שלי. זה לא שאני מצפה שיקראו לי "המורה", אבל לקח זמן עד שהתלמידים שלי הבינו שזה לא לעניין לקרוא לי :"כפרה עליך, נשמה, וחומד".
בתחילת שנת הלימודים הם ניסו לברר איך מאייתים את שם המשפחה שלי באנגלית, לא צריך להיות גאון בשביל להבין שהם חיפשו אותי בפייסבוק. ברור שהטעיתי אותם. מזל שיש לי שם משפחה ארוך. לא צריכה שהם ימצאו תמונות שלי משתוללת במסיבות. למרות זאת היה תלמיד אחד שהצליח לאתר אותי והציע לי חברות. התעלמתי. זה גם אסור, וגם לא ממש מומלץ.
אפילו פרסמתי בפייסבוק סטטוס בפעם הראשונה שהשתמשתי בקלישאה מורתית: "אני את הבגרות שלי כבר עשיתי. לא מאמינה שזה יצא לי מהפה".
אגב, ברור שאני נכנסת לפייסבוק שלהם, מה יש? גם אני סקרנית. לא יאמן כמה חברים יש להם. אלפיים חברים לנערה בת 16? איך זה הגיוני? אני אפילו לא בטוחה שאני מכירה בשם הפרטי 2,000 אנשים.
התלמיד שלכם השאיר אתכם פעורי פה? מצאתם את עצמכם בתוך סיטואציה שנראית מתוך קומדיה? נשמח לארח במדורנו מורים עם סיפורים מעניינים. שמות המורים, בית הספר והתלמידים יישארו כמובן חסויים. אם אתם מעוניינים להשתתף במורה מלשין, צרו קשר במייל: (הלינק בראש העמוד)
